תנועות ותנוחות בבלט

תנועת הזרועות (port de bras)

תנועות ותנוחות הזרועות בבלט יבוצעו כמעט תמיד בריחוק מגוף הרקדן. כמו כן מסלול הזרועות  יהיה תמיד מעט לפני הגוף, ולא לממש לצידי הגוף ומעל לקודקוד. בהנחיה לעמידה נכונה בבלט עם תנועות זרועות ניתן להנחות את הלומד/ת להביט קדימה, ובכל שלב להשאיר את הזרועות בעמדה בה יוכל לקלוט את קצות האצבעות בתוך טווח הראייה של גלגל העין, ללא הסבת האישונים מהמרכז^.  

תחנות המעבר בין הפוזיציות השונות של הזרועות בבלט, משתנות במעט בין אסכולה לאסכולה, ובין מורה למורה. ישנם מורי בלט המעדיפים את הזרועות במיקום נמוך יותר, וישנם שמעדיפים אותן במיקום גבוה יותר. אך תמיד יהיו הזרועות מעט לפני הגוף, ומתחת לגובה הכתפיים בפוזיציות הראשונה, השנייה והשלישית. שמות פוזיציות הזרועות משתנה לפי האסכולות השונות, אך העיקרון הבסיסי נשמר. ישנן 5 פוזיציות של הידיים בריקוד הבלט.

חמישית מצבי הזרועות בבלט
ראשונה: הזרועות לפני הגוף בצורה מעוגלת,כפות ידיים מעוגלות גם הן מול ובגובה הטבור.
שנייה: ידיים פתוחות הצידה (לפני הכתפיים) והמרפקים גבוהים יותר מכפות הידיים.
שלישית: יד אחת בראשונה והיד האחרת בשנייה.
רביעית: יד אחת בחמישית והיד האחרת בשנייה.
חמישית: שתי הזרועות מורמות בצורה מעוגלת, כפות הידיים מעט לפני הראש ולא מעליו כך שניתן להביט בהן מבלי להרים את הראש.
חשוב- בכל מצבי הידיים בבלט הגב צריך להיות זקוף וחגורת הכתפיים פתוחה ונמוכה. אין להניח לכתפיים להתרומם עם הזרועות.

עמידות (les positions)

רוב הצעדים בבלט הקלאסי מושתתים על חמשת הפוזיציות (העמידות), אלה מחייבות פתיחה של 180 מעלות מהירך, יכולת שכאשר תושג תאפשר לרקדן חופש תנועה מלא, שיווי משקל מושלם ואלגנטיות.

בבלט הקלאסי המסורתי קיימות 5 עמידות שונות שהן בסיס "ברזל" בבלט הרוסי ובבלט הצרפתי כאחד.

1.

    העמידה הראשונה הבסיסית בבלט היא כאשר שני העקבים נוגעים צמודים זה לזה ואצבעות כפות הרגלים מופנות לצדדים כך שנוצרת זווית קהה מאוד של לפחות °160 בין העקבים.

אצל רקדנים  מקצועיים הזווית האידיאלית היא של 180 מעלות. יתר ארבע העמידות בבלט מבוססות על העמידה הראשונה.

2.  עמידה שנייה בבלט יוצרים פיסוק קל באורך של כף הרגל של הרוקד ומשאירים את כפות הרגלים כמו בעמידה ראשונה.

3. עמידה שלישית בבלט- עמידה זו אומנם מחוקקת אבל גם תלויה בקומפוזיציה ובכוריאוגרפיה מפני שרגל אחת מונחת לפני השנייה. לדוגמה: רגל ימין מונחת צמוד לרגל שמאל כך שעקב ימין נוגע בקשת כף הרגל של שמאל, וכמו בכל העמידות אצבעות כפות הרגלים מופנות לצדדים ככול האפשר ליצירת זווית כהה ככל האפשר.

4.  עמידה רביעית בבלט אף היא תלויה בקומפוזיציה אך לדוגמה: רגל ימין מושטת קדימה למרחק של כף רגל אחת והאצבעות מופנות לצדדים בשאיפה להגיע ל־180 מעלות.

5.  עמידה חמישית בבלט, תלויה כמו השלישית והרביעית בקומפוזיציה ודומה לשלישית, היא עמידה שלישית למתקדמים, שבה הרגל הנדרשת, לדוגמה רגל ימין מוצמדת לכף רגל שמאל כך שהעקבים של שתי האכפות נוגעים באצבעות של הרגל הנגדית תוך שמירה ושאיפה לשלמות של זווית של 180 מעלות.

6. עמידה שישית בבלט כפות הרגליים מקבילות וצמודות זו לזו.

קפיצות בבלט

ההכנה לקפיצה בסיסית בבלט חשובה מאד.ישנן הנחיות פשוטות:

 בדמי פלייה יש ללחות את כל כף הרגל ובייחוד את העקבים אל הרצפה. כך שיהיה דחף מהרצפה להתרומם באוויר (כמו קפיץ)
באוויר- יש למתוח  היטב את הרגליים ואת כפות הרגליים (מהעקבים ועד האצבעות)
בנחיתה - האצבעות וכרית כף הרגל צריכות לגעת ברצפה ראשונות. אחר- כך כף הרגל והעקב יורדים חזרה לדמי פלייה, ברכות.
כדי שכפות הרגליים יהיו מתוחות באוויר בזמן הקפיצה בבלט חשוב להבין את תרגילי כפות הרגליים וקשת כף הרגל אשר עושים בתחילת כל שיעור בלט.

חמישה מצבים בסיסיים לקפיצות בבלט:

1. משתי רגליים לשתיים.
2. משתי רגליים לאחת.
3. מרגל אחת לשתיים.
4. מרגל אחת לשנייה.
5. על רגל אחת.

מילון מונחים לבלט קלסי

אדז' (ADAGE)
לקוח מהמונח המוסיקלי אדג'יו, שפירושו לאט ובנחת. הכוונה בריקוד לתנועות איטיות.

אה לה סקונד (A LA SECONDE)
למצב עמידה שנייה, כשהרגל עוברת לעמידה שנייה על הרצפה או באוויר.

אטיטיוד (ATTITUDE)
תנוחה על רגל אחת, הרגל האחרת מורמת לאחור או לפנים והברך כפופה.

אלגרו (ALLEGRO)
לקוח מן המונח המוסיקלי האיטלקי אלגרו, שפירושו מהיר ונמרץ. הכוונה בריקוד לתנועות נמרצות.

אלונז'ה (ALLONGE)
מושט או מוארך.

אנשנמן (ENCHAINEMENT)
קישור. מספר צעדים המחוברים זה לזה.

אסמבלה (ASSEMBLE)
לאסוף. קפיצה בה הרגליים מוצמדות זו לזו באוויר לפני הנחיתה בעמידה חמישית.

אשפה (ECHAPPEE)
בריחה. תנועה של שתי רגליים באותו זמן לתנוחה פתוחה, על הריצפה או באויר.

בטמן טנדו (BATTEMENT)
תנועה שבה הרגל העובדת נמתחת על הריצפה עד הארכתה המירבית.

בטמן טנדו ז'טה (JETE)
תנועה שבה הרגל העובדת "נזרקת" באוויר בגובה נמוך.

בטמן פרפה (FRAPPE)
תנועת הקשה חזקה של הרגל העובדת, הנפתחת בתנוחת קו דה פייה לתנוחת הושטה נמוכה לפנים, לצדדים או לאחור.

בלט קלאסי (CLASSICAL BALLET )
טכניקת הבלט המסורתית. גם: בלט מהמחצית השניה של המאה ה- 19 שמשתמשים בו בטכניקה הקלאסית.

ברה (BRAS)
זרוע.

גראן, גראנד (GRAND)
גדול.

גראן בטמן (GRAND BATTEMENT)
זריקה מהירה ונמרצת של הרגל באוויר.

גראן פלייה (GRAND PLIE)
תנוחה שבה הרגליים כפופות לגמרי.

דוולופה (DEVELOPPE)
מפותח. תנועה שבה הרגל העובדת עוברת לתנוחה פתוחה באוויר.

דמי (DEMI )
חצי. לדוגמא: דמי פלייה- חצי כפיפה.

זאמב (JAMBE )
רגל.

ז'טה (JETE)
בזריקה.

ג'אז
סיגנון ריקוד אמריקני שהתפתח מתערובת של ריקודים אפריקניים ואירופיים.

טאן לווה (TEMPS LEVE )
קפיצה על רגל אחת (ניתור ונחיתה על אותה רגל).

טאן לייה (TEMPS LIE)
רצף של תנועות המחוברות זו לזו. אחת מתנועות הקישור המשמשת מעבר חלק מתנוחה לתנוחה.

כוריאוגרף (CHOREOGRAPHER)
מי שמחבר או ממציא ריקוד.

כוריאוגרפיה (CHOREOGRAPHY)
הצעדים והתבניות של הריקוד.

מיקוד המבט (SPOTTING)
תנועת הראש בפירואטים ובצורות סיבוב אחרות.

סוטה (SAUTE)
בקפיצה. כשביצוע תנועה מלווה בקפיצה. לדוגמא: אשפה סוטה.

פה (PAS)
צעד.

פה גליסד (PAS GLISSADE)
צעד רחיפה המתבצע בקפיצה או בהחלקה אל קצות האצבעות.

פה דה בורה (PAS DE BOURREE)
צעד של בורה (=ריקוד צרפתי עתיק שעודן ופותח בבלט הקלאסי). יש לו צורות רבות, אך בכולן מתבצעות תמיד כמה העברות רצופות של משקל הגוף מרגל לרגל.

פה דה שה (PAS DE CHAT)
צעד של חתול. קפיצה בצורות שונות מרגל אחת לשנייה המזכירות צעדי חתול.

פונדו (FONDU)
מתמוסס. תנועה חלקה.

פור דה ברה (PORT DE BRAS)
אופן נשיאת הזרועות דרך תנוחות שונות ואל תנוחות שונות.

פירואט (PIROUETTE)
סביבון. סיבוב על רגל אחת בצורה מסוימת.

פלייה (PLIE)
כפוף. כפיפה של ברך אחת או של שתי הברכיים.

פרטר (PARTERRE)
על הקרקע. כמו: רונד דה ז'אמב פרטר.

פרמה (FERME)
סגור. כשכפות הרגליים בתנוחה סגורה.

פרפה (PRAPPE)
להקיש, להכות. דוגמא: בטמן פרפה.

פרפסיון (PREPARATION)
הכנה. התנועה שבה הרקדן מתכונן לתחילת הריקוד.

קו דה פייה (COU DE PIED)
"צוואר הרגל". תנוחת הרגל העובדת על קרסול הרגל התומכת או סביבו ("חיבוק").

רוורנס (REVERENCE)
קידה המבוצעת בסוף השיעור או בסיומה של הופעה.

רונד דה ז'אמב (ROND DE JAMBE)
סיבוב הרגל, תנועה מעגלית של הרגל.

רטירה (RETIRE)
נסוג. הרמת אצבעות הרגל העובדת לנקודה שמתחת לברך ממצב שבו שתי כפות הרגליים על הריצפה.

רלווה (RELEVE)
מורם. תנועה בה הגוף מתרומם על כריות כפות הרגליים.

עקרונות בלט קלאסי

הבלט מורכב מחומרי-תנועה ותנוחה, אשר בחיבורים ביניהם יוצרים אומנות וגיוון. בשפת הבלט קיימים אלמנטים גופניים המורכבים מפוזיציות רגליים וזרועות, ומצבי גוף המייצרים שפה של תנועה ותנוחה בחלל. בשפת הבלט המהירות קובעת את משמעות המשפט התנועתי. הדיוק בביצוע ריקוד הבלט תוך שמירה על חוקי השפה הקלאסית, יהווה את הדיקציה הברורה. היכולת האישית של רקדן הבלט, מבחינה פיזיולוגית ומבחינת נתוני ביטוי אמנותי, יביאו לידי ביטוי את הסגנון האישי (parol).

לבלט הקלאסי יש מספר עקרונות על פיהם הוא נלמד בכל הגישות והשיטות הקיימות בהוראתו. אלו עקרונות שנשמרים במספר שיטות וגישות.

הגישה הראשונה של הבלט הקלאסי היא גישת ה- "Release". ה"Release" שהיא אינה מתייחסת לאסתטיקה, צורה או סגנון של תנועה אלא על אופן התנועה ועל העבודה השרירית, ויחד עם זאת תוצאותיה הם במידה מסוימת אסתטיקה וסגנון שייחודיים ל"Release". גישה זו מסתכלת פנימה אל תוך הגוף וגם אל הנפש בעבודה עדינה ועמוקה, פיזית ותודעתית. זוהי גישה שיכולה להתאים לכל טכניקה שהיא, בבלט הקלאסי אך גם בבלט המודרני ובסגנונות אחרים.

גישת ה"Release" בבלט מדגישה את השחרור הגופני כחלק בלתי נפרד מלימוד טכניקה כלשהי. שחרור זה הוא הרפיית שרירים שאינם נחוצים לתנועה ספציפית, וכיוון למאמץ המתאים של שריר בפעולה המתייחסת למטרה מסוימת. בצורה זו התנועה היא חופשית יותר, יעילה יותר ונכונה יותר למניעת פציעות. למרות שרעיון השחרור היה קיים כבר לפני עשרות שנים, גם כיום הוא נחשב לדרך מחשבה מהפכנית ואפילו מחתרתית בתחום הבלט.

שיטות וגישות נוספות בבלט הן השיטה הרוסית והאנגלית שמתבססות על ארבעת חוקי היסוד בכל האסכולות של הבלט הקלאסי, אשר התפתחו במהלך ההיסטוריה, מתקיימים תוך כדי ביצוע כל התנועות והתנוחות. חוקים אלה אינם מתקיימים בזרם של הבלט הרומנטי או ניאו קלאסי, אלא בבלט הקלאסי הטהור בלבד.

1.     ארבע נקודות קדימה – ארבעת הנקודות בחזית הגוף, שתי הבליטות בעצם האגן ושתי הכתפיים, חייבות לפנות תמיד לאותה החזית.

כל תנועה ותנוחה בבלט מבוססת על מנח גו בו קיימת הקבלה בין ארבע נקודות: שתי הכתפיים ושני צידי האגן (ilium crest). נקודות אלה נמצאות תמיד בקווים מקבילים ביחס לחזית כלפיה פועל הרוקד בחלל. יחד עם זאת בשעת ביצוע כפיפות גוף ע"י רקדן הבלט, מופרת ההקבלה בין הכתפיים לאגן הירכיים לשמור על הארבע נקודות של הגוף, אך תשמר ההקבלה ביחס לחזית הספציפית.

2.         Turn out – פתיחה מקסימלית של מפרקי הירך כלפי חוץ בתנועת רוטציה.

כל תנועה ותנוחה של הרגליים בבלט תתבצע תוך רוטציה אקסטרנית מרבית של מפרקי הירך. כלומר, מראה תנועת הרגליים בבלט  יהיה תמיד כאילו הברכיים פונות לצדדים ביחס לחזית, ולא לפנים, כמו כן כפות הרגליים, אשר יוצבו במקביל לפיקות הברכיים, יפנו לצדדים בהתאם. בחוק יסוד זה בבלט, בא לידי ביטוי המבנה האנטומי הייחודי לכל רקדן או רקדנית בלט, באשר יכולת הפנייה המקסימאלית של מפרקי הירך הנה יכולת שונה אצל כל מבצע/ת. על רקדן הבלט להיות מודע ולהקפיד על ביצוע המותאם ליכולתו האישית. חוק זה תקף לכל העמידות מלבד לעמידה השישית- בה כפות הרגליים מקבילות זו לזו.

3.         גב ארוך ורחב – עמוד שדרה אנך וישר כמה שיותר והשכמות רחבות כלפי חוץ.

בכל שלבי הביצוע של תנועות הבלט, יהיה גב רקדן בלט רחב וארוך באופן מקסימלי. אין כווצי שכמות או קיצור אורך עמוד השדרה. לשם כך על רקדן הבלט לשאוף תמיד להרחקת הראש מעצם הזנב, והרחבת הגב תוך נשימה חופשית שמתבצעת לצידי הגוף.

4.         כף רגל שאין עליה משקל תהיה תמיד במצב של Point (כף רגל מתוחה):

א. בכל רגע בו אין משקל על רגל אחת או על שתי הרגליים (כמו בקפיצה), מיד מתארכת כף הרגל למצב של "פוינט" (דורסי פלקשין).
ב. בכל שלב בו מתבצע ה"פוינט", לא יושם משקל על הרגל, גם אם היא נוגעת ברצפה. חלק זה של חוק מספר 4 נכון במקרה שרקדני הבלט רוקדים ללא נעלי פוינט. עם נעלי פוינט רקדן הבלט לעלות עם משקל הגוף על ה"פוינט" 

דרישות פיזיות אלו מרקדן בלט נובעות מהאידיאל האסתטי של הבלט שנוצר בתחילת המאה העשרים באירופה (שמואלי, 2000). לדרישות אסתטיות אלו ( כמו: פתיחת Turn out של º 180), היו השלכות מרחיקות לכת. אידיאל זה, שאינו מאפשר לרקדני בלט בעלי מגבלות או מבנה גוף שאינו מתאים לרקוד בלט קלאסי, הפך את הבלט הקלאסי למנוכר ומרוחק.

 דרך ההוראה של הבלט גם היא הושפעה מדרישות אסתטיות אלו והדגישה את המנחים הרצויים ולא את הפעולה. כתוצאה מכך, רקדני בלט בעלי ליקויים, חשופים יותר לפציעות ופגיעות גופניות ואינם יכולים למצוא את הבלט הקלאסי כמתאים להתפתחותם. התפתחות הבלט המודרני, באמצע המאה העשרים הביא למודעות אסתטית שונה ולדרישה לשיטות שמתאימות יותר לרקדן הבלט המודרני.

במאמר זה כשאנו כותבים בלט אנו מתכוונים גם לבלט, לבלט קלאסי, מופעי בלט, בלט מודרני, ballet balle, cky cky ektxh cky nusrbh gerubu, vcky

היסטוריית הבלט הקלאסי

אומנות הבלט נולדה באיטליה וצרפת לפני יותר מ- 400 שנה. עד לתחילת המאה ה-19 הוצג בלט כליווי לאופרה או לקונצרט מוזיקה קלאסית, פורמט של מופע בידור המשלב ריקוד, שירה ואלמנטים חזותיים, הבלט החל להתפתח ומספר הרקדנים גדל בהתמדה רק כאשר הבלט נכתב כאומנות עיקרית במחזות.

עד אמצע המאה ה-20 נחשב בלט למופע אמנות לאנשי מעמד הגבוה בלבד; לאחר מכן מופעי בלט נפתחו גם לקהל הרחב.

מופעי הבלט הראשונים צמחו בחצר המלך הצרפתי לואי ה- 14 , שאף לקח חלק פעיל בהפקותיהם של הקומפוזיטור ג'אן בטיסט לולי (Jean Baptiste Lully) והכוריאוגרף פייר בושו (Pierre Beauchamp).

בשנת 1661 הקים המלך לואי את האקדמיה המלכותית למוסיקה ומחול, כתוצאה מכך הפך בלט לעיסוקם של רקדנים מקצועיים והתיאטראות החליפו את החצרות המלכותיים כמקום ראוי למופעי בלט.

בתחילה מופעי בלט שהוצגו היו על ידי  גברים בלבד (תפקידים נשיים גולמו ע"י גברים בתחפושת).

בשנת 1681 מופע הבלט- ניצחונה של האהבה" ('Le Triomphe De l’Amour', היה הראשון שבו הופיעה אישה.

במאה ה-18 פיתח ז'אן ג'ורג' נובר (Jean Georges Noverre) את הבלט לכדי יצירה אומנותית המשלבת ריקוד דרמתי . הבלט כתנועה רומנטית החלה לחלחל רק בתחילת המאה ה- 19. ב-1820  החלו רקדניות בלט "לעלות על אצבע", יכולת וירטואוזית חדשה שנועדה להעביר תחושה של ריחוף ועל טיבעיות, ובאה לביטוי מובהק במופע בלט של פיליפו טגליאוני (Filippo Taglioni), "לה סלפיד" ('La Sylphide'), ב-1832.

ידוע כי מורים איטלקים עצמאיים לימדו ריקוד כבר במאה ה- 15. האקדמיה לבלט- Imperial Dancing Academy נפתחה במילאנו בשנת 1812 ופרחה בתקופתו של רקדן ומורה בלט קרלו בלסיס, (שאגב הוכר כממציאו של האטיטיוד-Attitude)שמונה למנהלה בשנת 1837.

בלסיס אימן את רוב מורי הבלט הידועים של התקופה בינהם גאובאני לפרי, שהיה מורו של אנריקו צ'קטי, שיצר את השיטה (שיטת צ'קטי ) המלמדת  את האיכויות ההכרחיות לרקדן הבלטי כמו שווי משקל, חוזק, גמישות ורגישות אומנותית ומגדירה עבור רקדן בלט תוכנית אימונים סדירה וסט תרגילים קבוע לכל אחד מימות השבוע. שיטה שעוצבה סביב חוקי האנטומיה ונועדה להכין את גופו של רקדן בלט למאמץ הכבד בזמן הופעה.

שיטה זו מבוססת על תנועות קווים קלאסים ונקיים המאפשרים לרקדן בלט לעמוד בדרישות המשתנות של כוריאוגרפים שונים.

 בשנת 1922 הוקמה בלונדון אגודת צ'קטי ובשנת 1924 קיבלה שיטת הלימוד כחלק מהבלט הקלאסי מעמד רשמי באימפריה. בכדי להתקבל לאגודה על רקדני בלט לעבור מבחן מוקפד, דבר שהעלה את הסטנדרטים להוראת ריקוד בבלט ועיסוק בהוראת בלט ברחבי בריטניה.

המורה לבלט, קרלו בלסיס, אף פרסם שני ספרים בהם שטח את שיטות הוראת הבלט שלו ואת כל שהיה ידוע אז על הבלט הקלאסי. המתודה ובית הספר האיטלקי ידועים בחוזקם וגאוניותם הטכנית, כאשר רקדני הבלט שלהם נחשבים וירטואוזים במיוחד בכל הנוגע לצעדים מורכבים וסיבובים עוצרי נשימה. האקדמיה לבלט במילנו וספריו של בלסיס על הבלט השפיעו רבות על שיטות הוראת בלט בצרפת וברוסיה.

באמצע המאה ה-19 הפכו מוסקווה וסנט פטרסבורג למרכזי בלט העולמיים בעקבות צמיחתם של דורות רקדני בלט מעולים.

כדוגמה: אגריפינה וגנובה

המורה לבלט והבלרינה הרוסיה אגריפינה וגנובה (Agrippina Vaganov) פיתחה  שיטה מובנת וסדורה הקרויה על שמה, שהפכה למתודה הבסיסית בכל בתי הספר הסובייטים. השיטה שמה דגש רב על תנועות הידיים, כאשר המעבר מפוזיציה לפוזיציה מתרחש לאחר תנועת כל שאר חלקי הגוף. בניגוד לשיטת צ'קטי או RAD, שיטת וגנובה מספקת למורים קוים מנחים המאפשרים להם להיות יצירתיים יותר בכל הקשור לסט התרגילים שהם מלמדים בבלט.  

שיטות לימוד בלט ובנייתם מובנים על ברכי שלושה מורים לבלט בינלאומיים דגולים: מריוס פטיפה הצרפתי, אנריקו צ'קטי האיטלקי וקריסטיאן ג'והנסון השוודי.

בלט רוס, בניהולו של המפיק סרגיי דיאגלב, היה לבלט המוביל של תחילת המאה ה- 20 וחשף לעולם את יצירותיו המהפכניות והשנויות במחלוקת של הרקדן והכוראוגרף, מיכאל פוקין ("פטרושקה", "הנסיך איגור"). פוקין האמין כי הטכניקה אינה המטרה אלא אמצעי ההבעה של הרקדן. בראייתו, גוף רקדן הבלט כולו ולא מימיקות בלבד יוצרים את הדמות ומעבירים לקהל את רגשותיה. פוקין אף ראה במופע הבלט מרחב אומנותי בו לאומנויות השונות המרכיבות אותו, מעמד שווה ותפקיד מכריע ביצירתו.

בעקבות החשיפה העולמית לבלט וההתלהבות שיצרה אומנות הבלט, הביאה לפיתוחן של להקות ובתי-ספר ברחבי העולם.