תולדות הבלט האפריקאי

על תולדות הבלט האפריקאי-
מאמר מאת רחל וסבולה בנגורה
Les ballets africains

באפריקה התחילה התרבות הנשענת על הקצב והתנועה. לקצב ולתנועה יש משמעות פיזית ורוחנית עמוקה לאדם. הם מלווים את האדם בכל תחומי חייו: בעבודה, ברפואה, באירועי שמחות, בטקסים סודיים פולחניים ביער המקודש, בהעברת ידע ממקום למקום, ועוד...
הקצב והתנועה מתבטאים בתופים ובריקוד.

בכל שבט באפריקה המערבית יש אומנים מתופפים ורקדנים , בכל שכונה יש מרכז קהילתי בו מתאמנים ויש מועדי תחרויות מקומיות שהמנצחים בהן יוצאים לתחרות ארצית ולתחרות כלל אפריקאית ( troup federal (.

בחלק זה של העולם, כשהתחלתו הייתה בגינאה קונקרי התפתח הריקוד לממדים מעוררי כבוד והערכה בתמיכת המוסדות הממשלתיים.

ידע על ההיסטוריה של גיניאה מסביר את המעמד המכובד כיום של אמנות התיפוף והריקוד. בסוף המאה ה- 19 רצו הצרפתים להשתלט על גינאה ולהפכה לקולוניה צרפתית. סאמורי טורה משבט המאלינקה שהיה אחד המנהיגים החזקים ביותר בכל אפריקה , התאחד עם שבטים כמו טוקולור וסיקאסו ובשנת 1890 הביסו וגרשו את הצרפתים מגבולות גינאה בכוחם המאוחד. סאמורי טורה נלחם נגד כל הניסיונות להפוך את גינאה קונקרי למושבת עבדים, ונודע במעשי נקמה אכזריים ומעוררי צמרמורת נגד האדם הלבן. ב- 1898 הוא נכנע לבסוף והצרפתים נכנסו לגינאה. האנגלים שלטו אז בסיירה לאונה והפורטוגלים שלטו בגינאה ביסאו וליבריה, הגובלות בגיניאה קונקרי.

לאחר מלחמת עולם שנייה זכתה גינאה בעצמאות והמפלגה הדמוקרטית ובראשה סקו טורה ,צאצאו של המנהיג המהפכן סאמורי טורה, עלתה לשלטון ב- 1957 . ב- 1958 הפכה גינאה לרפובליקה.
סקו טורה היה מרקסיסט שהושפע מהשלטון ברוסיה. הוא היה מנהיג בעל רוח חופשית, מהפכן אמיתי ואדם נעלה שמטרתו העיקרית הייתה להוכיח לבני ארצו שאין להם צורך באדם הלבן , לא מדבשו ולא מעוקצו.

עד אז היו התושבים מפוזרים , כל שבט היה עם מערכת ממשל קטנה משל עצמו, עם שפה ייחודית לו. סקו טורה איחד את כל השבטים וכך זכה לממשלה רחבה ותומכת בה לכל שבט היה ייצוג. הוא קבע את הסוסו כשפה ראשונה , הטיף לתושבים לא להיות נרפים ועצלים והלהיב אותם לעבוד ולהתפתח. הם פיתחו את הארץ , סללו כבישים ובנו מערכת רכבות, בנינים מעניינים ומרשימים מבחינה אדריכלית, ועוד.

הוא הזמין את כל האמנים – זמרים מוסיקאים ורקדנים והציע להקים להקת בלט לאומי אשר תייצג את המדינה בכל אירוע. ללהקה זו כל שבט שלח אמני עילית המייצגים את תרבותו ואזורו, וכולם חייבים להתמחות ולהתאמן בריקוד של כל התרבויות השונות שהלהקה מציגה ומייצגת. נבנה גם היכל ענק למופעי הבלט בבירה- קונקרי, עם מסכים מתחלפים ותפאורת ענק מרהיבה וקינטית.

סקו טורה מת באופן מפתיע ב- 4 ביולי 1985 , לאחר מריבות עקובות דם עלה לשלטון לנסרה קנטה המכהן עד היום כנשיא בגינאה.

מאסטרים לתיפוף ידועי שם בכל העולם שהחלו דרכם בלהקה הלאומית היו- ממדי קייטה ופאמאדו קונטה.

הכוריאוגרף הראשון בלהקה היה פודיבה קייטה, אמן ממאלי. הוא בסס את צורת העבודה של הלהקה: פיתח את המיזנסן - ספור הבלט, תיאטרון מחול לתוכו משובצים הריקודים השייכים לבלט; הוא קבע את צורת האימונים האינטנסיביים ;חיבר את הבלטים הראשונים שסיפרו על ההיסטוריה של ארצו- מאלי. הוא הושלך לכלא מסיבות פוליטיות.
אחריו הגיע מגינאה-ביסאו שחקן, רקדו ואקרובט מזהיר בשם איטלו זמבו, המשמש כמנהלו הראשי של הבלט הלאומי של גינאה . הוא המשיך לפתח את הריקוד ותוכנו. עמידו בנגורה משמש סגנו.
עוד רקדן ותיק ומיוחד הוא – קוקה סאלי. טובי הרקדנים מצטרפים לבלט הלאומי , אשר הופעותיו הפכו בשנים האחרונות לשם דבר בכל העולם, ותרמו לפריצת מוסיקת וריקוד העולם
(world music and dance).
כיום, הריקוד האפריקאי הפך לתרבות ההמונים: מוטיבים מהריקוד האפריקאי אפשר לראות כיום ב- MTV, בכל דיסקוטק ברחבי העולם רוקדים בהשפעה אפריקאית שבטית.

חומר מתועד על התפתחות הלהקה ניתן למצוא בספריה הלאומית בקונקרי, כמו שמות מפלסי דרך – מורים וכוריאוגרפים שהשפיעו ופיתחו תנועות. מקור אותנטי הוא סיפורים של זקני העדה שיכולים לספר על יצירות מופת בעבר והיום, על ריקודים מיוחדים ועל רקדנים מצטיינים. הסיפורים האלה היו שמורים עד היום באפריקה.

רות אשל דוקטור למחול ומבקרת המחול בעיתון "הארץ" הייתה בקוטו סילו במתחם להקת פטלה בגמביה במרץ 2002 . היא באה לקנות תופים וללמוד. היא חזרה נפעמת מהיכולות האפריקאיות כפי שראתה אותן במופע של פטלה באחד המלונות. במאמר למגזין "ידע הדברים" גיליון 77 מרס 2002 עמ' 119 היא כותבת על התנועה " …מתחילים הריקודים. טלטולים מהירים של הראש, תנועות אגן תזזיתיות קדימה ואחורה, ולפתע קפיצות גבוהות כמו מגיחות ממקום מסתורין?". ניתן לשער מה הייתה כותבת לו צפתה בבלט הלאומי של גינאה .

עקרונות בבלט האפריקאי ודוגמאות-

מופע בלט אפריקאי מעוצב כהלכה הוא למעשה מעין מחזמר , הוא כולל קבוצת רקדנים ורקדניות, ומוסיקאים בעיקר מתופפים.

ניתן לחלק באופן שרירותי את להקות הבלט לשני סוגים: לאומי או פרטי.
הבלט הלאומי, כדוגמת זה של גינאה קונקרי , נחשב ללהקת עילית בין כל הלהקות במערב אפריקה. זוהי להקת המחול הידועה בעולם כמייצגת הטובה והמקצועית ביותר לתרבות האפריקאית כבר יותר מ - 40 שנה. האמנים מתאמנים כל יום במשך שעות רבות וחיים יחד בקומונה. עד 1984 פעילות הלהקה הייתה במימון ממשלתי ומאז הופרט הבלט ובעלותו היא בידי האמנים עצמם. אמני הבלט האפריקאי ייצגו את מדינתם בפסטיבלים הגדולים ביותר. הופעתם מציגה מורשת תרבות עשירה ומלאת חיים בצורה אותנטית ואמיתית ואירועים מחיי היום יום של האפריקאים. בעיני בני עמם נחשבים אמני הבלט האפריקאי לשגרירים. הלהקה הוציאה עד היום מאות אמנים-מבצעים אשר הופיעו סביב כל כדור הארץ, רבים מהם פתחו להקות דומות ברחבי העולם.
כיום תחת שרביטו של מנהל הלהקה איטלו זמבו ( Italo Zambo ) מנהל טכני- עמידו בנגורה (Hmidou Bangoura ) כוריאוגרף – מוחמד קמוקו סנו (Mohamed Kemoko Sano ) עדיין מופיע הבלט וזוכה לתשואות בעולם.

הלהקה יצרה עד היום כ- 40 בלטים חזקים שמוכיחים כל פעם מחדש כמה חזק הקשר בין מסורת מרהיבת יופי לבין ריקוד עם מוסיקה וסיפור סיפורים.

כיום להקת הבלט פועלת בצורה עצמאית: הרקדנים, המתופפים וכל שאר האמנים משתכרים שכר גבוה, יש להם קליניקה פרטית המעניקה שרותים רפואיים לכל האומנים, מערכת שיווק משומנת הפועלת מגינאה לכל העולם, גדוד שלם של מעצבי תלבושות מטובי החייטים העובדים בלעדית עבור הלהקה הלאומית, וכן אלה הדואגים לתחזוקת תלבושות, תחזוקת התופים , אחראי משמעת , אחראי אימונים . מנהל חזרות, מתקני תנועה ועוד , כ- 5000 משפחות מתפרנסות סביב הבלט הלאומי.
להקת הבלט הפרטית
מציגה עלילה מודרנית יותר לא בהכרח קשורה להיסטוריה, למשל - Oumo ni gabori – הפקה פרטית ידועה (בתרגום- אני מוכן למות למענך אהובתי) ספור על שלושה גברים המחזרים אחרי אותה נערה. כל אחד לחוד נשבע לה ומשכנע את הוריה שהוא הגבר האידיאלי. המופע מצחיק עד דמעות. קיים על קלטות וידאו הנמכרות בשווקים.

מבנה הבלט האפריקאי-מקצבים וריקוד
קבוצת הרקדנים והרקדניות הם בעלי יכולת גופנית גבוהה, הם שרים ומנגנים. מעל כולם בולט הגריו grio או מספר גריו- המוסיקאי או השחקן השושלתי, אשר כל משפחתו הם אמנים במשך דורות, הוא שר, מנגן בקורה או בבלאפון וגם משמש כקוסם .

הריקודים אנרגטיים לצלילי תופים בעיקר, במקצבים שונים, כל תנועה מחוברת למקצב, ולכל מקצב התנועות האופייניות שלו.

למשל מקצב הקונקובה- נוצר להמריץ את עבודת השדה , מאופיין בתנועות של עבודה, קציר או אפילו דיג.
מקצב הדונדונבה מציין את הגברים הצעירים לאחר טקס חניכה- מילה, הוא אנרגטי ביותר גברי וחזק.
מקצב המאמיה – לנשים הבוגרות .
נאלו- המקצב לנשים עקרות, לזכר הפיניה – קוסמת מהיער אליה מגיעות נשים שאינו מצליחות להתעבר.
כל ריקוד מבוצע עם תלבושות אחרות ,מסכות לריקודי חיות.
יש והריקודים הם מתוך מסורת של שבטים שונים, למשל סורסורנה-
ריקוד היער המקודש של שבט הבגה - התרבות מספרת שפעם היו הולכים ליער לסגוד לדמות אגדית בשם – קאקילמבה שהייתה גדלה כל פעם וכל הסובבים דמות זו היו מצליחים בכל , בריאות שפע ואהבה,לאחר זמן הפסיקה הדמות להופיע והאדם בנה בעצמו בובה שגודלת לבד ( שני רקדנים בתוך השמלה הענקית מרימים אותה בעזרת מקלות במבוק).
מבנה הבלט -בתחילה מיזנסן אח'כ שיר ואז מתפרץ הריקוד האנרגטי החזק, להלמות תופים. הריקודים משולבים לכל אורך הסיפור בהתאמה.
הריקוד מאופיין בתנועות חזקות, בניתורים גבוהים עם ברכיים כפופות, בדרך כלל. חזה נפתח ונסגר בקימור הגב העליון, ידיים מונפות ,מבצעות מעגלים רחבים או מתנפנפות ככנפיים. אגן מעכס , עמוד שדרה משנה זווית במהירות מכיפוף לקישות. הרבה מאד סלטות וגלגלונים מהירים ומצורפים .
קומפוזיציות מורכבות ממספר תנועות, מודרכות על ידי המקצב.
סולן מתופף קובע מתי להחליף תנועה על ידי הסימן- סיגנל, כך מושגת התאמה מלאה בין הרקדנים . בתיפופו מבטא הסולן את התנועה שמבצע הרקדן. זוהי מיומנות נלמדת , משקיעים בה שנים ויש אנשים המוכשרים באופן מיוחד לציין תנועה בתיפוף, זהו קשר בין הרקדן לנגן, הקיים רק בבלט האפריקאי.

יש ריקודים שנפתחים לאנימציות, הרקדנים פותחים חצי גורן וכל אחד נכנס למרכז ומבצע סולו חזק. גם כאן מצטרף הסולן המתופף להלהיב את הרקדן באינטראקציה מרתקת. הרקדניות המוכשרות מטלטלות את הגוף נותנות לשיער להתעופף, יורדות לגשר או שפגט, ומרעידות את כל הגוף בחן ובעוצמה.
הרקדנים מבצעים סדרות גלגולים באויר, פירמידות אקרובאלאנסיות וקפיצות גבוהות.
כוריאוגרפיה פשוטה מצינת את הבלט האפריקאי, ריקוד בשורות אופקיות או מאונכות מעגלים וצורות הנדסיות.
בבלט האפריקאי יש הרבה הומור. זוהי חגיגה לאדם ולאדמה.

דוגמאות ליצירות מחול יפות מוזיקלית ועזות ביטוי מבחינה מחולית – עם פרקי היסטוריה הן:
סיפור על מלך זה או אחר, דמות מנהיגה וסמכותית למשל -סונדיאטה קייטה, מלך מאלי בעבר, שהסיפור הלא יאמן על נכותו, ולעג הסובבים אותו בילדותו. הוא התגבר על נכותו בזכות עץ הבננה שבו נאחז ומתח את עצמו עד שהצליח ללכת והיה מלך טוב לאנשיו.

מורשת heritage - הפקה מפורסמת שהועלתה על הבמות הגדולות ביותר בארבע כנפות תבל, במשך תקופה ארוכה ביותר . היצירה מתארת את ההיסטוריה של הבאלאפון – קסילופון עץ אפריקאי, סוג של תוף עם מלודיה. שניהם - התוף והבאלאפון משמשים באפריקה לתקשור וריפוי.
סיפור הבלט - היה זה בתקופת המלכים הגדולים באפריקה, מאלי וגינאה היו ארץ אחת, ימי מלחמה בין השבטים הסוסו והמנדינגו.
האמן הגריו (משפחת אמנים לדורותיהם) בלה פסק קוייטה – Bala Fassake Kouyate חי בחצר המלכותית של אימפריית מנדינגו בעיר ניאני Niani של המלך– Mande מנדה , הוא מגיע בשליחות למלך הלוחם הנורא והתקיף של הסוסו SOUMAORO KANTE -סומאאורו קנטה ,כשהוא מלווה בנסיכת המנדינגו – ננה טריבן Nana Triban , אותה מציע המלך מנדה לסומאאורו קנטה כאות ידידות שיתוף פעולה ושביתת נשק.

בזמן שליחות חשובה זו, בה תפקידו הוא להביא לנישואין של המלך והנסיכה, מנסה בלה פסק קוייטה ( אותו משחק האמן הנפלא קוקה סאלי) למצוא סודות חשובים בחצר המלך סומאאורו קנטה, אשר יעזרו למלכו מנדה להתגבר על איומי הסוסו להשתלט על המנדינגו. הוא יודע שסודות כמוסים וחפצי עוצמה של סומאאורו קנטה נמצאים במערה מסתורית ביער, ביניהם כלי מוסיקה בשם באלאפון שהמלך סומאאורו קנטה קבל מהאם המכשפה. בבאלאפון מנגן המלך לפני צאתו לקרבות ובשובו בניצחון, לאות תודה לרוח המסוימת השוכנת במערה ומשמשת לו כמגן ושומר. אתה הוא מתקשר ומאמין שהיא זאת אשר נותנת כוח לצבאו.

באלה פסק מחליט לקחת את הכלי הקסום ולא אכפת לו באיזה מחיר.
הוא נכנס למערה, לוקח את הבאלאפון ומוצא עצמו מותקף על ידי הרוחות, אשר מגינות על הבאלאפון. המלך מגיע ומוצא אותו שם, הנסיכה מדברת על ליבו של המלך,והוא מוקסם ממנה ומשירתה מסכים לתת לבלה פסק קוייטה את ההזדמנות לנגן.
לאחר שהוא רואה את החיבור בין הגריו המוכשר לבין הכלי, הוא מסכים להעניק את הבאלאפון לבלה פסק, ואף קורא לכלי על שמו- קוייטה. בלה פסק חוזר לארצו עם הכלי הקסום.
עד היום שמו בסודי של הבאלאפון הוא- קוייטה.

באופן זה מתאר הבלט מעשים מלאי השראה של אנשים מההיסטוריה האפריקאית.

עוד יצירות בלט אפריקאי והמאפיין אותן:

הבלט –" מאלי סג'יו " (mali – sadio ) מבטא אמון וביטחון – מוצגת בו בובת היפופוטם ענקית חלולה , שלתוך לועה קופצים הרקדנים מדי פעם ויוצאים מצד שני.
לעומתו הבלט- "פעמון האמאנה " (The bell of Hamana ) עוסק בהגנה על הסביבה.

סילו- דרך החיים "silo- the path of life " מתאר את הצורך בחינוך טוב לנוער היום בהתחשב באחריות שתוטל עליו בעתיד.

orphilin בלט -היתום – זהו סיפור עצוב ביותר על ילד שהתייתם גם מהוריו הביולוגים וגם מהוריו המאמצים, הוא הפך להיות מוכה נרדף ומנוצל על ידי כל הכפר, כולם בעטו בו והתאכזרו אליו, הכל משובץ שירים וריקודים בין פרקי חייו המסכנים.

המאמר נכתב על ידי רחל וסבולה בנגורה מייסדי להקת הבלט האפריקאי בנגורה.
הכותבים חשו שהנושא מעולם לא תועד באופן מרוכז ולימודי, למרות חשיבותו הרבה לאנושות בכלל ולחוקרי הריקוד בפרט. חשיבותו רבה לכל תלמיד אשר מסיים בגרות במחול ומגיש עבודת גמר בנושא "חקר תולדות המחול" .

פורסם לראשונה באתר- www.israeldance.co.il בעריכתו של הכוריאוגרף והפילוסוף ירון מרגולין.

רחל בנגורה

מנהלת להקת בנגורה

מקור המאמר: http://www.reader.co.il/article/4160/תולדות-הבלט-האפריקאי